'קרי-שמע על שפת הכנרת' מאת חיים אוחנה
ספר חובה לכל הטבריינים ולא רק בגלל ההקדשה שבו, "לכל הטבריינים ולצאצאיהם המפוזרים על פני הגלובוס".
בשונה מספרים אחרים העוסקים בסיפורי משפחה, חיים אהוליאב אוחנה מספר על הילדות בטבריה ועל החיים בשכונה המעורבת שבה חיו זה לצד זה יהודים וערבים.
אין הגדרה טובה יותר לחיים המעורבים מכפי שהגדיר אותה חיים אוחנה כשהתייחס לחגים של כל דת,
עִיד אִל יַהוּד בִּלִאְדוּר,
עִיד אִל אִסלַאם בִּלִאְבּוּר
עִיד אִל מַסִיחִיה בּזְהוּר.
הפירוש: בתקופת החגים, היהודים חוגגים בתבשילים ובקדרות שלהם, המוסלמים מבקרים בבתי הקברות והנוצרים חוגגים בפרחים.
בספר גם סיפורים על מאורעות הדמים שפקדו את העיר עם החרפת היחסים בין הערבים ליהודים וגם סיפורי מקום מעניינים, כמו בית ההגנה, תחנת הגפירים, סית זקינה, בניין סית מחפוזה ועוד.
אבל מה לטבריינים ולשם "קרישמע" שבהחלט לא נשמע מתאים ללהג המקומי של בני העיר? איך נפוץ השם "קרישמה" ועם הזמן שונה ל"קרימשה" ולבסוף נשמע "קרישמע"?
על זה ועוד מומלץ לקרוא את הספר. חגיגה לעיניים! ובנוסף בין הפרקים שזורים מתכונים למאכלים טבריינים, תאווה גם לחיך!