ד"ר יעקב פרבשטיין ניהל את בית החולים משנת 1989 ועד שנת 2013, זמן הכהונה הארוך ביותר שאי פעם מילא מנהל בבית החולים 'פוריה'. עם סיום עבודתו מביט ד"ר פרבשטיין לאחור בגאווה רבה ובאהבה למטופלים ולעובדים שעימם עבד יד ביד במשך כל התקופה. מבחינתו, העובדים הם שהביאו לשינוי בתדמיתו של בית החולים – שינוי מקצה לקצה. במהלך כהונתו הערכת הציבור והערכת משרד הבריאות לבית החולים השתנו באופן ניכר. זאת הייתה הרגשתו במרבית תקופת עבודתו, והיא נמשכת כך עד היום. הוא גאה באהבה שרוחשים לו העובדים, אהבה שנמשכת גם לאחר פרישתו לגמלאות. לדעתו משרד הבריאות חייב להיכנס לעובי הקורה בנושא השוויון בבריאות ולחייב את כל הגורמים להשתמש במחירון אחיד ללא זכות הנחה. צריך להיות חופש פנייה של הציבור בפריפריה למוסדות שהוא חפץ בהם. בתי החולים יתחרו על לב המטופלים בזמינות, באיכות השירות וביחס שמקבלים מהם. על משרד הבריאות לבדוק את נחיצות השירות ובהתאם לכך לפתח אותו. בספר מסכם ד"ר פרבשטיין את העשייה היום יומית בבית החולים ואת הבעיות וההתמודדויות עם הגורמים השונים, עד להעלאתו של בית החולים על דרך המלך ולהפיכתו לבית חולים מודרני ומתקדם.